|
מדריך למדפיס החולצות העצמאי | מקור: צ'רלי בוזגלו מתוך: פאנזין הDIY הישראלי החדש
בעוד שזה אולי נראה טיפה מסובך להדפיס על החולצות שלכם לבד, מדובר למעשה בתהליך פשוט עד מאד.למעשה הוא כל כך פשוט שלא תבינו איך לעזאזל הסכמתם לשלם כל כך הרבה כסף על חולצות קנויות מוכנות מראש.
במדריך הזה תמצאו שלוש שיטות להדפסת חולצות ביתית, אבל למעשה, בעזרת שיטות אלו אפשר להדפיס על כל דבר- מחולצות, תיקים וטלאים ועד וילונות, פוסטרים וקישוטים לקירות. כל דבר שטוח יכול לשמש לכם משטח להעברת המסרים שלכם.
השיטות מסודרות מהמושקעת והמסובכת ביותר לאלו שדורשות רק חצי שעת עבודה.
שיטה ראשונה: הדפס משי Screen printing
הדפס משי הוא שיטה מקצועית מאוד. כדי לתפעל אותה צריך לקנות כל מיני חומרים ואביזרים, ולכן הכי יעיל כלכלית להתארגן בקבוצה כדי לקנות ולהכין את הציוד הדרוש- וככה גם יותר אנשים שותפים לתהליך העצמאי.
שלב א'- הכנת חדר חושך
ציוד:
מנורת קוורץ (להשיג מהורים, חברים, או בחנות טמבור או הום סנטר בכ-30 שקל)
משטח זכוכית בגודל 50X50 סמ' (כל זכוכית שקופה מתאימה, כולל החלון שלכם)
נורה רגילה (נורת ליבון, צבועה בטוש לא מחיק אדום כהה)
שני ארגזים / בלוקים
תהליך:
הקטע בחדר חושך הוא שהוא חייב להיות אטום לאור בצורה מושלמת. אם נכנס אפילו טיפה אור, האמולסיה תישרף והכל יתפקשש. אז תשימו לב. יש לאטום את כל החלונות בבד שחור או בבריסטולים שחורים. שימו סמרטוט בחריץ שמתחת לדלת. החליפו את הנורה הרגילה שלכם בנורה הצבועה אדום. נורה אדומה לא שורפת את האמולסיה (ככה עובדים גם בחדרי חושך של הדפסת תמונות) החדר מוכן.
מציבים את משטח הזכוכית על שני הבלוקים ומניחים מתחת את מנורת הקוורץ, ככה שתפנה כלפי מעלה. בסופו של דבר משטח הזכוכית צריך להיות מקביל לרצפה ושיהיה רווח בינו ובין מנורת הקוורץ.
שלב ב' – הכנת גלופה
ציוד:
מסגרת עץ (מינימום גודל 4A, לבניית מסגרת ראו בתחילת המדריך)
בד משי (בד סינטטי שאפשר לקנות בחנויות בדים, כמו ברח' קינג ג'ורג' בירושלים או נחלת בנימין בת"א. הבד צריך להיות בגודל המסגרת + שוליים)
אקדח סיכות וסיכות
אמולסיה (להשיג בחנויות יצירה ואמנות או חנויות להדפס משי, בקשו מהמוכרים שיסבירו לכם איך לערבב אותה. קופסאת אמולסיה מספיקה להכנת 25-30 סקרינים. מחיר קופסא כ-100 שקל )
מגב ומשפך למריחת אמולסיה (באותה חנות)
מייבש שיער או מפזר חום (אופציונלי)
שקף (להשיג בחנויות יצירה, אמנות, ציוד משרדי)
קרש
משקולת (קרטון חלב סויה, למשל.)
מקלחת
תהליך:
מותחים את בד המשי על המסגרת. חשוב שהוא יהיה מאוד מאוד מאוד מתוח, ככה שיהיה אפשר להקפיץ עליו כדור קטן.
מורחים על המשי שכבה דקה מאד של אמולסיה משני הצדדים שתכסה את כל שטח הבד. חשוב מאד לשים שכבה דקה כדי שהאמולסיה לא תיזל. ככה מורחים אמולסיה:
שמים כמות קטנה של אמולסיה במשפך, לכל רוחבו. מצמידים את המשפך בזוית לתחתית המסך ומושכים למעלה באיטיות. זה דורש כמה ניסיונות, אל תתייאשו. חוזרים על התהליך הזה לרוחב שני הצדדים. מרגע שמרחתם את האמולסיה, אל תיגעו בה כדי שהמריחה לא תיהרס.
מריחה באמצעות לקקן: טובלים את הלקקן בקופסאת האמולסיה ומנגבים עודפים על שולי הקופסא. מורחים על הבד שכבה דקה ואחידה ככל האפשר.
אחרי שמורחים את האמולסיה צריך לתת לה להתייבש. אפשר להניח את המסגרת עומדת בין שני כיסאות. תהליך הייבוש לוקח בערך חמש שעות, ואם אתם מאיצים אותו בעזרת מייבש שיער או מפזר חום בערך שעתיים.את קופסת האמולסיה יש לשמור אחר השימוש במקרר, עדיף בתוך גרב ישנה או משהו כדי לא ללכלך את המקרר. לא לערבב את האמולסיה באוכל, היא רעילה.
לאחר שהאמולסיה התייבשה על המסך אנחנו יכולים ל"צרוב" את העיצוב שבחרנו על המסך.
תבחרו כל עיצוב שאתם רוצים (תמונה שלכם,תמונה של הכלב שלכם,ציור,לוגו, כל דבר...), ותצלמו במכונת צילום על שקף, אפשר לעשות את זה בכל חנות אופיס דיפו או ארטא.
כדי שההדפס יצליח, על השקף שלכם צריכים להיות רק כתמים שחורים לגמרי או לבנים לגמרי, בלי גווני ביניים. את גווני הביניים אפשר להמיר בנקודות או בקווים שחורים בצפיפות משתנה.
השלב הבא הוא העברת הציור שעל השקף למסך המשי:
מניחים את השקף על משטח הזכוכית. לא הפוך או בכתב מראה או איזו התחכמות כזאת, אלא פשוט ישר. על השקף מניחים את המסגרת כשהרשת צמודה לשקף. על המסגרת נניח מלמעלה את הקרש ועליו המשקולת. הקונסטרוקציה הזאת מיועדת לשמור על כל העסק בלי שיזוז אפילו מילימטר.
עכשיו צריך להדליק את הקוורץ למשך 7 וחצי דקות (זהו זמן החשיפה הדרוש לאמולסיה, וחשוב מאד לדייק!). לאחר 7 וחצי דקות מדויקות נכבה את הקוורץ (סוגים שונים של אמולסיה דורשים זמן חשיפה משתנה בין 6 וחצי דקות ל7 וחצי דקות, אם ניסיתם 7 וחצי דקות והסקרין נהרס, נסו 7 דקות ואם לא 6 וחצי דקות). עכשיו ניגשים למקלחת ושוטפים את המסך עם מים פושרים. בזמן השטיפה אמור להתגלות על המסך העיצוב שצרבנו על גביו בתור חורים באמולסיה (אלו החלקים שהאור החזק ממנורת הקוורץ שרף באמולסיה והמים שטפו) לאט לאט תיווצר תבנית נגטיב במסך של העיצוב אותו בחרנו.
כל מה שנותר עכשיו הוא להדפיס את הדוגמא שכל כך עמלנו להכין על החולצה:
שלב ג' – הדפסה
ציוד:
קרטון או דיקט פושטי
דיו לבד (מחירו כ-40 שקל לליטר, שזאת כמות עצומה)
המגב מהשלב הקודם
מגהץ
לוקחים קרטון או משטח עץ כלשהו שלא איכפת לכם ללכלך, ומלבישים עליו את החולצה שעליה אנחנו רוצים להדפיס. שמים על החולצה את מסך המשי כאשר הצד של המשי צמוד לחולצה.
מורחים על החלק העליון של המסך שכבה דקה של דיו בד ואז לוקחים את המגב ובתנועה חדה ומהירה מעבירים את המגב מלמעלה ללמטה של המסגרת. כדאי להחזיק ביד אחת את המסגרת או לבקש עזרה ממישהו אחר שיחזיק כי אסור שהיא תזוז. לאחר שחזרתם על הפעולה כמה פעמים אתם יכולים להרים את המסך והופס ! יש לכם חולצה !
את החולצה צריך לתלות לייבוש (כ15 דק). רצוי לגהץ את החולצה לאחר ההדפסה, זה מסייע לצבע להישאר חזק בכביסות.
בסיום התהליך חשוב לשטוף את המסך כמה שיותר מהר על מנת שהצבע לא יתייבש על המסך ויהרוס אותו. עלות סקרין אחד(שאפשר לעשות ממנו אין סוף חולצות) היא כ14 שקל לאחר שיקלול כל ההוצאות על החומרים.
השיטה שהצגנו כאן למעלה, הנקראת בפי העם "הדפס משי", היא הטובה ביותר להדפסת חולצות לדעתנו. למה? כי הציור יוצא הכי מדויק, ואפשר להדפיס אפילו פרטים קטנטנים ועדינים מאוד, לתוצאות בדיוק כמו החולצות הכי איכותיות בחנויות.
אבל מה לעשות שלא לכולנו יש כוח או כסף או זמן או חשק לחולצות מדהימות ואנחנו נאלצים להסתפק סתם בחולצות מגניבות, שיוצאות משיטות הנוספות.
שיטת שניה: "הדפס רשת פרימיטיבי"
השיטה הזו עובדת בדיוק על אותו עקרון כמו שיטת הדפס המשי, רק שכאן אנחנו קופצים על כל השלב של האמולסיה והבלאגנים עם החדר חושך ומכינים את הרשת בדרך יותר קצרה. שימו לב:
ציוד:
מסגרת
רשת
חומר דביק , חומר עיבוי במקרה הצורך (ראו הסבר)
כלי מריחה- מכחול, שפכטל וכו' (ראו פירוט)
צבע
קרטון
מגהץ
מכינים מסגרת ומתחים עליה רשת בדיוק כמו בשיטה של ההדפס משי. רק שכאן לא צריך משי, אלא אפשר כל מיני סוגים של בדים ורשתות. בשביל הדוגמא הכי פשוטה אפשר להשתמש ברשת לחלונות נגד יתושים, ובשביל דוגמאות מסובכות יותר רשתות עדינות יותר.
מציירים על הרשת את הדוגמא הרצויה, וממלאים את החלקים שאתם לא רוצים שיצאו בהדפס בחומר דביק. איזה חומר דביק, אתם שואלים את עצמכם? ישנן כמה אפשרויות, וצריך לנסות כדי לגלות מה הכי טוב לכם: דבק פלסטי, דבק שעשוי מקמח ומים, לאכה לעץ ועוד ועוד. החומר המקצועי שבו משתמשים בשיטה זו נקרא פילר (FILLER) ואפשר להשיג אותו בחנויות לצרכי אמנות. לא חובה.
אם הדבק שלכם נוזלי מדי, כדאי להעמיד את המסגרת כשממלאים את החורים (בעזרת מכחול, מברשת, לקקן של מטבח או שפכטל קטן) וגם לנסות לעבות אותו: השיטה הכי בטוחה היא פשוט לפזר קמח או קורנפלור על הדבק ולערבב ככה שלא יהיו גושים.
אחרי שסיימתם את השלב הזה נותנים לדבק להתייבש טוב טוב, ואז עושים עוד שכבה. אל תתעצלו- ככל שהדבק יושב טוב יותר על הרשת כך כל העסק יאריך ימים ותוכלו להשתמש בדוגמא הזו שוב ושוב ושוב.
לפני שמתחילים להדפיס מוודאים היטב שכל הדבק יבש לחלוטין, מניחים את המסגרת כשהרשת צמודה לבד וצובעים:
מלבישים את החולצה על קרטון כדי שהצבע לא יעבור לצד השני. אפשר להשתמש בדיו לבד, אבל יש עוד אופציות טובות (ראו טבלת החלפות).
דבר שני, צריך להשיג משהו לצבוע בעזרתו. אפשר מכחולים ומברשות, אבל הם בד"כ לא מפזרים את הצבע באופן הכי אחיד. יותר טוב לנסות להשיג רולר קטן (שוב, בחנויות חומרי בנין ויצירה) והכי טוב- מגב קטן, כמו כזה שמנקים איתו את חלונות המכונית בתחנות דלק.
אם משתמשים במכחולים, פשוט צובעים את הדוגמא. משתדלים לפזר את הצבע באופן אחיד ולא להשאיר שלוליות או גושי צבע על החולצה)
אם משתמשים ברולר, שמים את הצבע על משטח חלק ואטום, שלא יספוג את הצבע (חתיכת ניילון, זכוכית או פרספקס, או צלחת גדולה) ומגלגלים עליו את הרולר סיבוב שלם- כך שכל צדדי הגליל צבועים, ואז מעבירים אותו על החולצה כמה פעמים.
אם משתמשים במגב שמים קצת צבע לרוחב כל השבלונה בחלק העליון שלה ומורחים אותו מלמעלה ללמטה בתנועות חדות ומהירות, כדי שימרח באופן אחיד.
אם מרססים בספריי, מרססים ממרחק של 20 סמ' שכבה אחידה ולא מגזימים כדי שלא ינזל.
מסיימים את התהליך כמו בהדפס משי מקצועי: מייבשים, מגהצים וטופחים לעצמנו על השכם.
שיטה שלישית: "העצלנות מנצחת"
זאת השיטה הכי הכי קלה. בעזרתה אפשר להדפיס על חולצות מסרים כתובים פשוטים (כמו "בשר זה רצח" או "צרכנות היא מחלה" או "תעשו את זה בעצמכם, לעזאזל!") וציורים העשויים בקווים עבים או משטחים.
ציוד:
שבלונה
ספריי דבק
צבע
העיקרון של השיטה הוא הכנת שבלונה, הצמדתה לחולצה וצביעה.
השבלונה יכולה להיגזר מכמה חומרים (קרטון, שקף, מפל, פוליגל וכו'). תבחרו את החומר לפי מידת העדינות של הציור שלכם- אם אתם מנסים דוגמא עדינה, תשתמשו בשקף. אם אתם כותבים משפט או שם של להקה באותיות עבות ופשוטות, אפשר פוליגל שהוא חזק ועמיד יותר. נסו לעשות שימוש חוזר בחומרים שתמצאו בזבל, בבית או אצל חברים ולקנות כמה שפחות.
איך מכינים שבלונה?
לרוב מכינים שבלונה על ידי ציור או העתקת הדוגמא לחומר ממנו היא עשויה וחיתוך (בסכין יפנית). אפשר לצייר ישירות של השבלונה או להעתיק משהו מוכן עם נייר קופי (דף עולה שקל בחנויות כלי כתיבה, ואפשר גם להכין בבית : פשוט צובעים צד אחד של נייר בצבע פנדה שחור, ומשתמשים כמו נייר קופי רגיל). אם בוחרים להשתמש בשקף, אפשר לצלם את הדוגמא עליו במכונת צילום.
את השבלונה אפשר להכין גם מטפט, ואז לא צריך להדביק אותה לחולצה, כי הגב של הטפט כבר דביק בעצמו.
זכרו: החלקים שאתם גוזרים – הם החלקים שיראו על החולצה. לא צריך להעתיק את זה בכתב מראה או משהו.
איך מדביקים?
קונים בחנות חומרי בנין, יצירה או כלי כתיבה ספריי דבק. זה נראה כמו ספריי לגרפיטי, ובשארית אתם יכולים להשתמש להדבקת פוסטרים חתרניים ברחבי העיר.
מדביקים את השבלונה לחולצה לפי הוראות השימוש שעל הפחית. חשוב שהחולצה תהיה מתוחה, ואפשר לדאוג לכך ע"י הלבשתה על חתיכת דיקט או משטח קשה אחר (אפילו קרש גיהוץ).
תדביקו טוב טוב גם את הקצוות של השבלונה. אם אתם לא טובים בלצבוע בתוך הקווים, תדאגו לכסות גם את השטח שמסביב לשבלונה במסקינג טייפ או משהו דומה, כדי שהחולצה לא תתלכלך במקומות לא רצויים.
הדבקתם? מתחתם? יופי, עכשיו צובעים.
איך צובעים? בדיוק כמו שהסברנו בשיטה הקודמת.
נותנים לצבע דקה להיספג, אבל לפני שהוא מתייבש מרימים את השבלונה בעדינות, בלי שהצבע ימרח ונותנים לו להתייבש בכיף. אפשר לזרז את התהליך ע"י מפזר חום או מייבש שיער.
זהו. אלו שלוש השיטות להכנת חולצות מודפסות לבד. אנחנו מקווים שתעשו בהן שימוש נבון (הכוונה, תשמשו בהן כמה שיותר!), תפתחו ותשכללו אותן וכמובן תפיצו את הבשורה לכמה שיותר אנשים.
וזכרו: תמיד עשו זאת בעצמכם!
להתראות!
-- צ'רלי
|
