הכור בדימונה. 1,500 טכנאים עבדו בשיא מלאכת הבניה (צילום: רויטרס)

הקריה למחקר גרעיני בדימונה, שמתוכה בולטת לעיני כל הכיפה הכסופה של הכור, מושכת מאז תחילת שנות ה-60 סקרנות בינלאומית. בניגוד לכור בנחל שורק, הכור בדימונה אינו נתון לפיקוח בינלאומי כלשהו, והשאלה מהו היקף הפעילות הגרעינית במקום היא נושא לספקולציות. המדיניות הרשמית של ישראל - מאז סוף שנות ה-50 ועד ימינו - היא של עמימות.

הרעיון שעל ישראל להצטייד ביכולת גרעינית נולד עם קום המדינה. "מאחורי הפרויקט השאפתני עמדו שלושה", כתב אבנר כהן בספרו "ישראל והפצצה". היו אלה ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, איש הביצוע שלו שמעון פרס והמדען ארנסט דוד ברגמן. הכור בדימונה נבנה על בסיס ידע צרפתי, לפי הסכם בין ישראל לצרפת מ-1957. בשיאה של מלאכת הבנייה הועסקו במקום כ-1,500 טכנאים ובנאים. אף שנשיא צרפת, שארל דה גול, ביקש לחזור בו מהעסקה ב-1960, ישראל הצליחה להשלים את בניית הכור ולהשיג את כל החומרים הדרושים להפעלתו.

בניית הכור החלה בחשאיות, ללא ידיעת ארה"ב. האמריקאים הבינו שמדובר בכור גרעיני רק ב-1960. "מדובר במרכז מחקר גרעיני למטרות שלום", הצהיר אז בן גוריון. פקחים אמריקאים הגיעו למקום כמה פעמים במהלך שנות ה-60, על פי דרישתו של נשיא ארה"ב דאז, ג'ון קנדי, אך הפקחים לא הצליחו לעמוד על היקף הפעילות במקום. לפי תחקיר ה"סאנדיי טיימס" שפורסם ב-1986 והתבסס על עדויות ואנונו, ישראל נקטה כמה אמצעי הסוואה בכור - כמו הסתרת מעליות ופירים, שהגיעו לעומק של 25 מטר מתחת לפני הקרקע. הפקחים האמריקאים יכלו לגשת רק לאזורים מסוימים. "אין הצדקה לכור כה גדול למטרות מחקר מדעיות ואזרחיות", כתבו הפקחים, "אך אין הוכחות לפעילות צבאית במקום", הם אמרו.

בעולם יש הערכות שונות לגבי ארסנל הנשק הגרעיני של ישראל. המידע שמסר בהקשר זה ואנונו תרם לגיבוש הערכות מעודכנות. לפי פרסומים זרים, כבר ב-1967 החזיקה ישראל בשתי פצצות אטום. ב-1973 ארסנל הגרעין גדל. מדובר היה בפצצות פרמיטיביות יחסית, בדומה לפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי על ידי האמריקאים במלחמת העולם השנייה. עם פרסום הפרטים שמסר ואנונו לסאנדיי טיימס ב-1986, הסיקו מומחים כי בידי ישראל 100 עד 200 פצצות. לצורך השוואה, לפי הסאנדיי טיימס, באמצע שנות ה-80 היו בידי בריטניה 700 פצצות; בידי ארה"ב ובריה"מ היו אז 27 אלף ראשי חץ גרעיניים.

ואנונו בבית המשפט. יש נתונים שלא ידע לספק (צילום ארכיון: בוצ'צ'ו)

לפי ה"סאנדיי טיימס", הכור הגרעיני בדימונה מייצר פלוטוניום - יסוד רדיואקטיבי הנוצר מתוך אורניום, ומשמש מרכיב בסיסי בפצצת האטום. הפלוטוניום מופק מהאורניום במתקן הפרדה, לאחר שדלק האורניום מוקרן בכור הגרעיני. על פי עדותו של ואנונו, ישראל עושה שימוש ב-4 ק"ג פלוטוניום כדי ליצור פצצה אחת. אחת השאלות שעלו מעדותו היתה כמה פלוטוניום יכול לייצר הכור בדימונה, דבר הנקבע לפי רמת ההספק החשמלי שלו.

הכור בדימונה הוקם בסוף שנות ה-50 בהספק של 26 מגה וואט, כך לפי הסאנדיי טיימס. מעדויות מדענים עולה שניתן היה להכפיל פי חמש את ההספק של הכור בדימונה מבלי לבנות אותו מחדש. ההערכות לגבי ההספק הנוכחי של הכור נעות בין 75 ל-200 מגה וואט. לשם ההשוואה, בתחקיר העיתון העריכו מדענים כי הספק הכור בדימונה הוא 150 מגה וואט, המספיק לייצור 40 ק"ג פלוטוניום. אלה, כאמור, מספיקים לייצור 10 פצצות גרעיניות. על פי דימויי לוויין שניסו לבדוק את המתרחש בכור, עולה שמאז שנת 1971 לא נבנו במקום מערכות קירור חדשות. הממצא הזה מעיד כי ההספק של הכור לא גדל מאז.

בנוסף להיבטים הביטחוניים של קיום הכור בדימונה, ישנן מגוון שאלות העולות לגבי אופן פעילותו. כור בן 40 נחשב בסטנדרטים בינלאומיים לכור מיושן, שיש לסגור אותו. הכור בדימונה עבר כמה פעולות השבחה, אך גם אלה לא הצליחו לפתור את בעיותיו הבסיסיות. מכיוון שישראל נמצאת היום במקום השני בעולם מבחינת כמות הפלוטוניום יחסית לגודל הטריטוריה, קיים חשש שגם תקלות קטנות יביאו נזק שתוצאותיו הרות אסון. מהוועדה לאנרגיה אטומית נמסר כי היא דוחה את כל הטענות על בעיות בטיחות בכור ומציינת כי רמת הבטיחות בו גבוהה ביותר, לפי כל הסטנדרטים הבינלאומיים.

מבנה הכור כפי שסיפר ואנונו לסאנדי טיימס. יש ללחוץ כדי להגדיל ("הארץ")

עדותו של ואנונו ל"סאנדיי טיימס" עמדה במרכז תחקיר שפירסם העיתון ב-1986 על הפעילות בכור בדימונה. בתשע השנים שבהן עבד וענונו בכור, "הוא שינן שיעורי זרימה, מידות, טמפרטורות ונתונים מדעיים נוספים", כפי שכתב אז העיתון. למעשה, ואנונו כתב יומן אישי וגם צילם את הכור באמצעות מצלמה שהחדיר למקום. עדותו ניתנה על ידי הסאנדיי טיימס לבדיקה של מומחי גרעין מכמה מדינות, שאישרו כי הפרטים שהעביר ואנונו היו מדויקים מבחינה מדעית.

ואנונו עבד ב"מכון 2" - המחלקה הסודית ביותר בכור, אליה רשאים להכנס רק 150 מבין אלפי העובדים במקום. מכון 2, שמסייע בתהליך ייצור הפלוטוניום המשמש לפצצות אטום, ממוקם, יחד עם מחלקות סודיות אחרות, במכתש בעומק 25 מטר החפור מתחת לכור.

ואנונו סיפק לעיתון פרטים מלאים על פעולת המכון, כמו גם מה שהתרחש באגפים אחרים. אולם, ישנם נתונים שואנונו לא ידע לספק.
"מעולם לא ראיתי פצצה מוגמרת" הוא אמר אז, "הרכיבים יצאו מדימונה והועברו בשיירה למקום כלשהו באזור חיפה".