w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 12:09 20/04/2003

כך ייבש סדאם את גן עדן

הבעיות הסביבתיות העיקריות העלולות להיווצר בעקבות המלחמה הן זיהום המים, כריתת עצים, הרס פיסי של הקרקע וזיהום מחומרים כמו נפט

מאת אקונומיסט

פסגותיהם המושלגות של הרי צפון עיראק השחירו במשך מלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991. פיח מן הנפט הבוער יצר גשם שוטף שהכתים הכל - מבתים ועד מדרונות הרריים. באפגניסטאן - מדינה שהוחרבה במלחמה הנמשכת יותר מרבע מאה - תושבים דגים בעזרת מטולי רקטות. לכאורה, ברור שעימותים צבאיים גובים מחיר נורא מן הסביבה. אלא שמלחמות העבר מלמדות כי הקשר הזה אינו מובן מאליו.

הבעיות הסביבתיות העיקריות שעלולות להיווצר בעקבות המלחמה בעיראק הן זיהום המים בשפכים, כריתת עצים כדי לספק את צורכי האנרגיה, הרס פיסי של הקרקע וזיהום מחומרים כמו נפט. מידת החומרה של הבעיות הללו תלויה בעיקר במשך הלחימה ובעוצמתה וכן במהירות בואן של סוכנויות הסיוע לאחר סיומה.

בעיראק, החששות העיקריים הם מפני זיהום מדליפות נפט ומן הבארות העולות באש. ב-1991 נשפכו לים בין שישה לשמונה מיליוני חביות נפט ויצרו כתם ענקי שניקויו עלה 700 מיליון דולר. זו היתה צרה גדולה - אבל לא השואה הסביבתית שרבים חששו מפניה. ואף על פי שהלחימה עוד רחוקה מסיום, יש בסיס מסוים לאופטימיות שרמת הזיהום ההיא לא תחזור. בשדות הנפט העיראקיים של דרום רומיילה, שמהם מופקים 60% מכמות הנפט הארצית, דווח על הצתה של שיעור זעום מאלף הבארות. ב-1991 הוצתו 600 בארות בכוויית, 76 בארות נפרצו ו-99 ניזוקו.

סיבה נוספת לדאגה - השימוש בתחמושת שקצותיה טבולים באורניום מדולל - עשויה אף היא להיות בעייתית פחות מכפי שחששו רבים. ב-25 במארס פירסמה אחת מיחידותיו של האו"ם PCAU - דו"ח על השימוש באורניום מדולל במלחמה בבוסניה באמצע שנות ה-90. הדו"ח קבע כי לא נמדדו שם רמות של רדיואקטיוויות שנודעת להן משמעות מבחינה רפואית. מתוך 15 אתרים שנבדקו, רק בשניים נמצאו חלקיקים רדיואקטיוויים באוויר, וגם שם בכמויות שאין בהן סכנה.

הנפט הבוער מצטלם היטב ורדיואקטיוויות היא תופעה מפחידה. אך הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר שיוצרת המלחמה אינן מוכרות כל כך לציבור. הגדולה שבהן היא עקירתן של אוכלוסיות גדולות ממקומן. ה-PCAU גילה כי אף על פי שפצצות, תנועת כוחות ומוקשים גרמו בעיות איומות באפגניסטאן, הרי לטווח הארוך נבעו הנזקים החמורים ביותר מן השימוש הלא מבוקר במשאבים - בייחוד כריתת יערות להסקה בידי שישה מיליוני פליטים קפואים, רעבים ובחלקם חמושים היטב. אחרי שלושה עשורים של עימות צבאי, היערות נעלמו כמעט, האגמים התייבשו ושכבת הקרקע העליונה נסחפת ברוח. במלים אחרות, פוריות האדמה נהרסה כליל.

גם בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-הפלשתיני, הסוגים הבולטים ביותר של נזק סביבתי אינם בהכרח החמורים ביותר. הבולדוזרים והטנקים אמנם נוגסים בנוף, אך דו"ח אחר של PCAU קובע כי האיומים הגדולים ביותר על הסביבה יהיו איכות המים וכמותם. פקה האביסטו, שהוביל את משלחות התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) לאפגניסטאן, ישראל והבלקנים, מודאג במיוחד מן האיכות המידרדרת של מי השתייה בעזה. הסכסוך המתמשך שם מונע מן הרשות הפלשתינית לבנות מערכות ביוב וטיהור מים. כתוצאה מכך מזדהמים מי התהום בכימיקלים חקלאיים ובפסולת ממזבלות ומשריפת אשפה. אותה בעיה קיימת גם בעיראק, שם עשר שנות עימות גרמו נזק נרחב למים ולתשתיות הביוב והפחיתו את כמות המים הזמינה ביותר מחצי.

חלק גדול מן הנזק בעיראק הוא מכוון. לפני שנים אחדות החליטה הממשלה לייבש את אדמות הבצה של דרום מסופוטמיה, כצעד של לוחמה סביבתית. באדמות הבצה הללו, שכמה חוקרים מזהים אותן עם גן העדן התנ"כי, חיים בני אדם שהעזו להתנגד לסדאם חוסיין. ערביי הבצות הם מוסלמים שיעים, החשודים באהדה למשטר האיראני. הייבוש היה אחד מאמצעי הדיכוי שנקט חוסיין נגד השיעים. על פי קרן עמאר, הפועלת כדי לסייע לערביי הבצות ולפליטים אחרים, נמנו עם האמצעים הללו הרעלה והפצצה בנפאלם של הבצות ושל כל מי שחי בהן. רק 7% מאדמות הבצה המקוריות שרדו. אם יימשך הייבוש, גם השרידים צפויים להיעלם בתוך חמש שנים. שטחי מים פתוחים לשעבר הם כעת בריכות מלח מאובקות. מערכת אקולוגית פורייה, שתמכה במאות אלפי בני אדם וסיפקה 60% מן הדגה בעיראק, נעלמה כמעט כליל.

ניצחון הקואליציה יוכל לשנות זאת. אד מלטבי, חוקר ברויאל הולווי, קולג' של אוניברסיטת לונדון, אומר שהשבת אדמות הבצה למצבן מלפני 15 שנה היא אתגר גדול, אך לא משימה בלתי אפשרית. באחרונה החלו הוא ועמיתיו בפרויקט "עדן שוב" - שיתוף פעולה מדעי שמממנת קבוצת זכויות אדם עיראקית - לגבש תוכנית לשיקומן. הרעיון הוא להתחיל באזורי ניסיון, בשטח של עשרות אלפי דונמים, ולאחר מכן להרחיבם. הבעיות העומדות לפניהם עצומות; בין השאר זיהומי מלח וחומרי הדברה, הצורך בהזרמת כמויות מים נוספות מטורקיה, וכמובן - כסף. אך הד"ר מלטבי אומר שזוהי הזדמנות ומקרה מבחן ליכולתו של העולם להגיב לאחד האסונות הסביבתיים הגדולים ביותר בדורנו.

פעילי איכות הסביבה מסכימים באופן כללי שמלחמות הן דבר רע. אך למרבה ההפתעה, עימותים צבאיים - או הפחד מפניהם - עשויים לעתים גם להועיל לסביבה. האזור המפורז בין צפון קוריאה לדרומה כולל 250 קילומטרים של הרים, ג'ונגלים ובצות, שרגל אדם לא דרכה בהם מאז 1953. האזור משמש כיום בית לבעלי חיים שנכחדו בכל מקום אחר בחצי האי. מוקשים שהוטמנו במשך מלחמות האזרחים באפריקה הבריחו ציידים ואיפשרו לבעלי חיים לשגשג באזורים שמהם נעלמו קודם לכן. בקונגו מנעה האנרכיה מחברות כרייה ועץ להתפשט אל אזורי הפרא שנותרו במדינה. ואף על פי שחיות גדולות רבות נהרגו בידי חיילים חמושים, מסקרים אוויריים שנעשו לאחרונה עולה כי אוכלוסיית הקרנפים של קונגו שרדה; נותרו שם גם 6,000 פילים לערך.

תושבי קונגו בוודאי היו מעדיפים פחות אנרכיה - גם על חשבון פחות פילים.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון